טלהג'ובס בע"מ נ' דינסהיל פרופרטיס ישראל בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 250,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעת, הבעלים של בניין משרדים בבניין ברח' דרך בגין 114 בתל אביב. (להלן: "הבניין")

א. תמצית טענות התובעת

1. בהתאם להסכם שכירות מיום 10.5.04 (להלן: "ההסכם הראשון") התובעת שכרה מהנתבעת שטח משרדי בקומה 3 בבניין, לתקופת שכירות החל מיום 1.6.04, והחוזה הוארך מפעם לפעם בין הצדדים. חוזה השכירות האחרון לגבי קומה 3 נחתם ביום 20.5.08, ותוקפו עד 1.5.09 עם אופציה לשנה – עד ליום 1.5.10. התובעת אף שכרה מהנתבעת שטח משרדי נוסף בקומה 5 החל מיום 4.2.10 בהתאם לחוזה שכירות מיום 21.1.10 (להלן: "ההסכם השני") שהסתיים ביום 3.2.11.

בתוך מועד תקופת ההסכם השני, ובתוך תקופת ההארכה של ההסכם הראשון, כטענת התובעת, דהיינו, בתקופת השכירות הן לגבי המשרד בקומה 3 והן במשרד בקומה 5, הגישה הנתבעת תביעת פינוי לגבי שני המושכרים בת.א. 27426-08-10, זו הייתה תביעה לפינוי בלבד ללא כל סעד כספי, (להלן: "התביעה האחרת"). בכתב ההגנה שהגישה התובעת דנן בתביעה האחרת, היא טענה טענות הגנה נגד הפינוי, והוסיפה כי קיימות לה תביעות כספיות כנד הנתבעת דנן.

2. בתביעה האחרת, הגיעו הצדדים להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין, בעניין פינוי שני המושכרים. נקבע במסגרת הסדר מיום 12.10.10, אשר נועד להסדיר את מועד הפינוי והתנאים שיחולו עד אז, כי אין בו ויתור של צד על טענה מהטענות כלפי הצד שכנגד, בכל עניין כספי, לרבות בעניין התשלומים שהוסדרו לכאורה על פי אותו הסדר.

לטענת התובעת, לא הייתה כל עילה לפנותה מהמושכר, טרם המועד המוסכם ועקב הפינוי המוקדם נגרם לה נזק.

טוענת התובעת, כי לא הייתה מוסיפה בתחילת שנת 2010 מושכר נוסף ולא הייתה משקיעה בו סכומים גבוהים, ללא כוונה להמשיך ולהחזיק בשני המושכרים גם יחד לתקופה ארוכת טווח. השיפוצים הנרחבים שעשתה התובעת, בעלות של 60,000 ₪, בקומה 5 כללו פרקט חדש, החלפת התקרה, דלת הכניסה, תיקון סדקים וחורים וצביעת כל המשרד וחיבורו למשרדים בקומה 3, התקנת מערכת ונקודות חשמל וקווי אינטרנט.

3. לטענת התובעת, הצדדים סיכמו בע"פ, (הנתבעת באמצעות גב' לילי וידה, בסמוך למועד חתימת ההסכם השני, על המשך שכירות הקומה ה-3 לשנה נוספת – עד ליום 30.4.11 ועוד שנה אופציה באותם תנאים, ולאחר סיכום הדברים בע"פ שלחה התובעת לנתבעת מכתב על כך ביום 28.1.10. מכתב זה נמסר ידנית לאב הבית מטעם הנתבעת – מר דוד סולמן שהעבירו לגב' לילי וידה.

התובעת טוענת, כי התדרדרות היחסים בינה לבין גב' לילי וידה, החלה כאשר התובעת הציבה מכולה בקומת החנייה לפינוי פסולת השיפוץ, והיא נדרשה באופן פתאומי לסלק את כל הציוד המשרדי שלה, שהיה מאוחסן במחסן הבית במשך שנים רבות. משלא עשתה כן, נזרק מהמחסן ציוד רב ערך שלה על ידי דוד סולימן בהוראת גב' לילי וידה, ולבסוף נדרשה התובעת לפנות את שני המושכרים בשתי הקומות, ללא כל עילה.

4. בכתב התביעה בתביעה האחרת, טענת הנתבעת דנן הייתה, כי על התובעת דנן היה לפנות את המושכר בקומה 3 בהעדר הסכם שכירות, כיוון שלא הייתה הסכמה על חידוש השכירות בקומה 3 ולא התקבל מכתב התובעת מיום 28.1.10 . לעניין המושכר בקומה 5 טענה שם הנתבעת דנן, כי התובעת ביצעה את השיפוץ ללא הסכמתה, מה שמהווה הפרת ההסכם ועילת פינוי.

לטענת התובעת, הייתה הסכמה בע"פ ובכתב לעניין המשך השכירות בקומה 3, העבודות בקומה 5 נעשו בהסכמת הנתבעת וגרמו להשבחת את הנכס.

התובעת דוחה את טענות הנתבעת, לפיהן, הסיבה לפינוי התובעת נבעה מדרישת הנתבעת להעלאת דמי השכירות. טוענת התובעת, כי עד לחודש מאי 2010 לא הייתה כל דרישה לפינוי המושכר בקומה 3. יתרה מכך, לא הייתה כל סיבה להעלות את דמי השכירות, כאשר דמי השכירות בקומה 5 היו נמוכים יותר. הוכנו לנתבעת 12 שיקים לכל השנה הנוספת, וגב' לילי וידה לקחה את השיק הראשון שנפרע.

5. טוענת התובעת, כי היא הייתה רשאית להחזיק במושכר בקומה 3 לפחות עד 30.4.12 ובמושכר בקומה 5 לפחות עד 2.2.12. במקום זאת, ולאור התנהגות הנתבעת, נאלצה התובעת לפנות את 2 המושכרים ביום 28.3.11, בהתאם לפסה"ד, כשנה מוקדם יותר, ללא הצדק ועילה ולאחר שהוציאה סכום גבוה לשפץ את המושכרים.

6. טוענת התובעת כי נגרם לה נזק, בגין שיפוץ המושכר והפינוי המוקדם משני המושכרים בטרם עת, עקב השלכת וזריקת ציוד משרדי יקר ורב ערך מהמחסן בקומת המרתף, מחסן שניתן לשימושה לפני שנים רבות. הנזק בגין השלכת וזריקת הציוד הנ"ל הינו בסך 75,000 ₪.

טוענת התובעת, כי אין כל אסמכתא לטענת הנתבעת, ולפיה, פינוי המחסן נעשה בהתאם לדרישה ביטחונית, מה עוד שכעת, לאחר שהתובעת פינתה את המושכר, עושה הנתבעת עצמה שימוש במחסן ומשכירה אותו לאולפן הקלטות. (תמונות מצורפות לכתב התביעה כנספח י').

הנתבעת לא טרחה לתת לתובעת, במשך כל שנות השכירות, שירותי תחזוקה תקינים ולא שמרה על תקינות ואיכות המושכר. המזגנים לא פעלו בקיץ תקופות ארוכות, מה שגרם לעובדים לעזוב לשעות רבות את מקום העבודה. בגין הפסד ימי עבודה דורשת התובעת 20,000 ₪.

תחזוקת הבניין כולו הייתה לקויה, כאשר התובעת שילמה לשווא דמי ניהול, לא היו שירות ניקיון בכל הבניין, הבניין, כולל השירותים, היה מזוהם, השירותים היו סתומים, היו בעיות חשמל. בגין כך דורשת התובעת החזר חלקי של דמי השכירות ודמי הניהול, בסך 75,600 ₪.

התובעת השכירה בבניין מקום לבית בושת, שפרסם את עצמו בפרסומים גדולים, והיו מקרים שלקוחות התובעת נעצרו בטעות, מה שגרם לבריחת לקוחות של התובעת. בגין אבדן לקוחות דורשת התובעת 20,000 ₪.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה 250,600 ₪.